strategic-navigation

בהתחלה זה היה עם אמינם. כשההיסטוריה הקרובה היא משבר עצום בכלכלה בכלל ובתעשיית הרכב קרייזלר בפרט -  קייזלר מזהה על מה צריך לדבר, מנצלת את הרגע ועולה עם קמפיין גאוות יחידה לדטרויט, עם הלהיט של אמינם ברקע. איזו בחירה מבריקה: אמינם מתכתב עם המוסיקה השחורה אבל הוא לבן, הקצב והצילום מוקפד וסמי-דקומנטרי, וכשאמינם פונה אלינו למצלמה ומדבר -  התוצאות לא מאחרות להגיע: הפרסומת הפכה לפרסומת השלישית הכי מדוברת מבין פרסומות הסופרבול 2011 והמדוברת ביותר מבין אלו ששידרו תשע חברות מכוניות שונות – ושנת 2011 הסתיימה לראשונה ברווח שהגיע לאחר שנים של הפסדים. חלפה שנה. העניינים הכספיים התחילו להסתדר איכשהו, אבל אנשי קייזלר עלו על משהו: הרוח האמריקאית היא נכס אדיר, והיא משהו שאף אחד לא מדבר עליו או מתכתב איתו. ואז הם עלו באמצע ההפסקה בסופרבול עם קלינט איסטווד האגדי - הפרש הבודד בערבה, ה- DNA  האמריקאי, בנאום אגרוף בבטן: " זו מחצית. שתי הקבוצות בחדרי ההלבשה, חושבות מה הן יכולות לעשות כדי לנצח את המשחק במחצית השנייה. זו גם מחצית באמריקה. לאנשים אין עבודה והם כואבים. וה...

על 'עקרון ההכבדה' כבר כתבתי בעבר : עקרון פשוט שאני נהנה לראות בקמפיינים פרסומיים, אולי כי תמיד זה מעלה חיוך קטן, והנה סמארט עושה את זה

מעשה בקמפיין מצוין, שהיה יכול להפוך לגדול הרבה יותר: סטימצקי יצאו בקמפיין קטגורי, שמבטיח לנו שעם הספר הנכון אתה אף פעם לא לבד - קמפיין שמעגן את התפיסה וההבטחה של המותג - 'ספרים זה סטימצקי'. אך אבוי, איזו החמצה קטנה. במקום לסמוך עלינו שנדע   לבד כאנשי ספר מי הדמות הנחה על המיטה ובאיזה ספר מדובר, מאכילים אותנו בכפית ומציגים  את הספר בצורה מסודרת וברורה אל מול עינו של הצופה בקמפיין - ועל הדרך מפסידים קמפיין מתוחכם, מעורר מחשבה, שיחה גדולה יותר... וטוב בהרבה

מאוד קשה לשווק ולפרסם מותג רכב. יותר מסתם "קשה". כמעט בלתי אפשרי לייצר אמירה בולטת ואסטרטגיה מגובשת בקטגוריה שחוקה, רבת דמיון בין הרכבים והמותגים, ורק לעיתים רחוקות נראה קמפיין שמציג עולם תוכן מגובש כמו זה שכתבתי עליו בעבר  על הטיגואן או כזה שגיבשנו בזמנו  למרצדס , ולרוב נראה שוטים משעממים של הרכב או במקרה הטוב יותר, כמו כאן, גם רעיון קטן וקריאטיבי. ביונדאי העולמית, לקוח עבר אהוב שלי,  הלכו על תובנה אחת פשוטה ויצרו לכבוד הסופרבול קמפיין חמוד ומעניין. אהבתי.

את הפוסט שלפניכם כתבתי שבועיים לפני הבחירות ואני מפרסם עכשיו, כאשר הזמן הוא פרספקטיבה מצוינת: תוצאות הבחירות הוכיחו בבירור כי העולם הדיגיטלי בדגש פייסבוק היה המפתח להצלחה בבחירות - ולהחמצת הבחירות הגדולה של אמסלם, שהיו לו כל הנתונים להצליח ולהשתחל לכנסת. ההסבר לפניכם. * * * העולם הדיגיטלי משנה מהיסוד את מערכת הבחירות תתארו לעצמכם את מערכת הבחירות הנוכחית ללא פייסבוק:  ספק אם הייתם זוכים להכיר מקרוב את הפנינים של יאיר לפיד בעמוד הפייסבוק (טוב, ביי), לראות (שוב ושוב) את בנט נכנס בביילין, לקבל במייל (שוב) את הסרטון 'אלקין סטייל' ולצפות באינסוף פארודיות, פרסומות, שיתופים, סרטונים, סטטוסים וממים על נבחרי הציבור לקראת הבחירות לפריימריז ולכנסת.  ברוכים הבאים למערכת הבחירות מודל 2013: המודל השיתופי. בשונה ממערכות בחירות קודמות, השיתופיות הדיגיטלית הכוללת בעיקר את פייסבוק וגם את אינסטגרם וטוויטר, מחייבת מהפוליטיקאים להפשיל שרוולים ולדבר איתנו - הבוחר הפוטנציאלי - בגובה העיניים, בצורה ישירה ובלתי אמצעית הכוללת גם רגעים אינטימיים וחוויות אישיות. נכון, לא בטוח שבן גוריון ...

פוסט שנאפה בתנור יותר מדי זמן, והנה הוא עולה לאוויר *** חנוכה: קמפיין הפרסום הראשון בעולם חנוכה, והביטוי הידוע "פרסומי ניסא", מעורר שאלות מעניינות על פרסום ועל כוחם של סמלים. סמל, אייקון הגראפי המבטא מסר מסוים ללא מילים, היא תופעה שמלווה אותנו מאז ומקדם, וכבר בספר במדבר החלוקה של השבטים מקבלת מאפיינים ויזואליים ברורים: " וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ   עַל   מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ   עַל   דִּגְלוֹ   לְצִבְאֹתָם " - לכל שבט המאפיין שלו, ועולם התוכן עמו הוא מזוהה. כיום, בלוח השנה העברי, אנו מכירים אייקונים גראפיים שונים שניתן לשייך לכל חג, כמו למשל תפוח בדבש בראש השנה, ארבעת המינים בסוכות, מצה בפסח, מסיכה בפורים ועוד. אך בשונה מסמלים אלו שנוצרו עם הזמן ומשמשים לתיאור החג – חג החנוכה יוצא דופן בעניין זה: בחג החנוכה נוצר סימבול בכוונת מכוון לשם פרסום, כפעולה יזומה ומתוכננת שמטרתה להעביר מסר באמצעות סמל, ובהקצנה, אפשר להתייחס לחנוכה גם כקמפיין הפרסום הראשון בעולם. חנוכיה שווה נס - וההגבלות ההלכתיות סביב החנוכיה מחדדות את הנקודה: על החנוכיה לפרסם את הנס ו...

כמה עבדנו על האישור כדי לקבל את הזכות המיוחלת. הסברנו למה מיועד הקמפיין,  מהו הרעיון שעומד מאחוריו ומדוע זה מתאים בול דווקא עם איינשטיין. אפילו רבנו על הגודל של הקרדיט בצד. בסוף המודעה הזו יצאה באישור האוניברסיטה העברית בירושלים,  שלמור אבנון עמיחי 2011, קמפיין מרצדס  Left Right Brain  אך כנראה שמהיום (לפחות בקליפורניה )  איינשטיין הופך שייך לכולנו 

ב-24 לדצמבר 2010, טיסת Spanair  לברצלונה נוחתת קרוב לחצות הלילה: באותו הרגע ממש העולם סביב רועד מזיקוקי די-נור ומסיבות או  חוגג את ערב חג המולד בחיק המשפחה, ובחברת Spanair  מחליטים שגם ללקוחות שלהם מגיע - והם מפתיעים את 190 נוסי הטיסה, כפי שתראו בסרט הבא: ולמה זה מעניין? אנחנו רגע לפני ראש השנה, וזהו מהלך שאני מאוד אוהב למרות שהוא כבר מיושן יחסית. בנוסף, מדובר בחלק ממגמה שנקראת RAK  Random acts of kindness) – בתרגום חופשי "מעשים אקראיים של חסד") אחד מהטרנדים החזקים בפרסום של השנתיים האחרונות. מה זה אומר? להפתיע את הקהל עם צ'ופר או משהו סמלי, לא גדול, לא יקר, אבל כזה שיעלה חיוך על פניו ויגרום לו לחוויה שלא ישכח,  ולכזו שתעבור הלאה בצורה אוטומטית: הצרכן בעצמו ייצר שיחה בנושא. למעמיקים: http://trendwatching.com/trends/RAK/ ותודה ליוני להב על ההפניות שנה פגז!

זמן רב עבר מאז יצא לי להיחשף לקמפיין כל כך מוחמץ ומלא בשחץ ויוהרה, כמו המיתוג החדש של עיתון 'הארץ':  בזמן שבו העיתון מתמודד עם כרסום מתמיד במספר המנויים שלו -  ובמקום להתמודד עם השאלה כיצד להרחיב את מעגל הקוראים, בוחר העיתון להתכתב עם הגרעין הנוקשה ביותר שלו, זה המגויס לרעיון "העיתון לאנשים חושבים", ולצאת בקמפיין מתחכם יתר על המידה, המייצר קליקה סגורה וקריצות פנים-מגזריות - אך כזו שאינה עושה שום חשק להצטרף לברנז'ה. בשורה התחתונה, קהל קוראים חדש לא יצטרף לעיתון: תגדל רק תחושת ה אנטגוניזם  מקוראים פוטנציאליים רבים שהיו שמחים לעומק שהעיתון מציג, אך היוהרה והריחוק שהוא יוצר, משאירה אותם בעולם הדיגיטל ובפתרונות אחרים.

בהמשך ישיר לפוסט הקודם, בו הצגתי את ההנחה כי  הבחירה החופשית שלנו לא הופכת אותנו ליותר מאושרים   וכי למוצר אחד בלבד יכול להיות יתרון תחרותי בולט, אני רוצה להאיר  נקודה משלימה.  אם נשים לרגע בצד את מה שאנו יודעים על פיזור סיכונים, נוכל לראות איך ייצור מוצר אחד בלבד מעניק לחברה יתרון פסיכולוגי נוסף, שמגיע בכלל מעולם הזואולוגיה: צבי הנגב, מתוך אתר רשות הטבע והגנים בשנת 1975 פרסם פרופסור אמוץ זהבי תיאוריה חדשה ומרתקת בשם "עקרון ההכבדה", שמסבירה תופעות בעולם הזואולוגי שעד אז לא היה להם הסבר המניח את הדעת: בקצרה - ובשפה לא מקצועית, מדובר בהתנהגות שונה של בעלי חיים שכאורה אינה משרתת אותם, אך משתלמת מכיוון בלתי צפוי. צבי מצוי, בהתקרב אליו טורף כלשהו, לא בורח - אלא נעמד וקופץ במקום בעזרת רגליו החינניות. הסיכון לכאורה הינו סיכוי רב לבזבז זמן יקר ולהיטרף. אך המטרה האמיתית טוען זהבי, היא תשדורת כלפי הטורף: " אני חזק, צעיר, בריא - עזוב אותי במנוחה ולך תחפש חיה חלשה יותר " . בפועל אגב, העלו תצפיות כי הטורף אכן מעדיף לחפש טרף קל יותר.  ומה בין אייפון לאותו...

הרצאה מרתקת בה צפיתי מבית TED, הצליחה להסביר לי עוד מימד חשוב בסוד ההצלחה של אפל, התאגיד הכי יצירתי, מוצלח ודורסני בסביבה. ואם לא מתחשק לכם לראות את ההרצאה (מרתקת), הנה הסוד שמפוצח היטב ובצורה מנומקת ומתודולוגית מאוד, בכמה מילים:  הבחירה החופשית שלנו לא הופכת אותנו ליותר מאושרים: ההפך הוא הנכון. למרות שאנו רודפים אחר "החופש לבחור" בכל תחום בחיינו, שפע הבחירה הניצבת מולנו הופכת אותנו למאושרים פחות ומבולבלים יותר, וזוהי האמת שבאפל היטיבו לפצח: אנו לא באמת רוצים להתלבט בין אינספור דגמים של מכשירי נוקיה, מוטורולה או סמסונג. אנו לא נגיד את זה ולא נודה על עובדה זו לעולם, אבל אנו רוצים שיבחרו בשבילנו.  ואם נחבר את חוסר הבחירה לעקרונות הנוספים של אפל - חדשנות חסרת תקדים ומיקוד ברור,  נקבל עוצמה מדהימה.  ואגב, נקודה דומה שמתחברת לעניין, היא חוסר היכולת שלנו לבחור או להעדיף דבר שטרם פגשנו, ושקשה לנו לדמיין אותו:  הנרי פורד (בדיוק כמו סטיב ג'ובס) סיפר תמיד שאין באמת מה לשאול צרכנים: לדבריו, " אילו היית שואל את האנשים מה הם רוצים - הם היו מבקשים סוס טוב יו...

סטיב ג'ובס הולך, וזה הזמן לראות שוב את הנאום הבלתי נשכח שלו (סטנפורד 2005) כדי להיזכר מאיזה חומר עשויות אגדות מודרניות, ואיך זה להגשים את עצמך גם כשבנתוני הפתיחה אין לך בעצם כלום. 

בעיצומה של מהפכת האוהלים פגשתי את הפרסומת חדשה של איקאה, מתוך מגמה בה איקאה מוצאת לנכון לצאת למלחמות שונות נגד ה סנטימיזציה והריהוט הישן שלנו.  הפעם,   יצאה איקאה עם סרט חדש, שמציג את המלחמה בריהוט הישן לא פחות מסצנה מרגשת מ'לב אמיץ': המונים יוצאים לבער את הריהוט הישן מתוכנו -   וכמובן רצים מיד לסניף הקרוב של איקאה.  לכאורה, מתאים בול לתקופה, לא? צחקנו?  מעולה.  אבל בואו נעצור לרגע ונריץ את הסרט שוב: הוא לא עובד לי. בעיני, בתקופה הזו, זה אפילו בומרנג. העולם הולך ומשתנה לנו מול העיניים, והקמפיין של איקאה רק מקצין את המתח: אנו בעיצומה של מגמה עולמית היוצרת שיחה סביב מיחזור ומגמה לשמור חפצים, לחדש, להתרפק (ראו ערך וינטג' ) ופחות לזרוק - אנו בעיצומה של מגמה שנותנת לפרט יותר כוח אל מול התאגידים הגדולים ואל מול ממשלות ומונופולים, אנו (חלילה) רגע לפני משבר כלכלי נוסף בו לא יזרקו סתם כך "חפצים סנטימנטליים",  ודווקא עכשיו איקאה, כמייצגת של תרבות תאגידית, מציגה סרט אפוס בו נראה הפרט כחלק מהמון "שהולך לעשות שינוי". האמנם? דווקא עכשיו סרט בו ההמ...

לאחר 10 קילומטר בערבה, תיק על הגב ומפה ביד, נפל לי האסימון: אנחנו חושבים שהמצאנו את השיתופיות הדיגיטלית, את החלוקה במידע ועזרה הדדית מתגמלת  כפי שהיא מופיעה באפליקציות שונות (השוואת מחירים, קופונים, פייסבוק ועוד), אך למען האמת השיתופיות היא עניין עתיק מאוד, ואם תרצו יש לה אפילו שם מגניב וקליט כמעט כמו לאפליקציה: עוד לפני שהודפסה המפה הראשונה וטרם הומצא הצבע שיסמן לימים את שבילי המדבר - שלא לדבר על ה-  GPS , מצאו את בו הדרך בעזרת רוּגוּ'ם: מספר אבנים, לעיתים שתי אבנים בלבד המונחות זו על זו - והרי לנו רוגום, הטכניקה הקדומה ביותר לסימון הדרך במדבר ושמי שלא מודע לקיומה יחמיץ אותה בקלות, וחבל: פעם הרוג'ום יסמן גישה לנקודת מים עלומה, פעם לשביל עוקף מצוק, פעם לנָקְבּ (מעלה) משובח. תמיד מבטיח, תמיד מקיים, ותמיד מרגש לגלות אותו כמו הבטחה שמתקיימת. תסתכלו טוב, תמצאו אותו. רוג'ום באיזור אילת. מתוך אתר  טיולי מי היו מסמני הרוג'ומים? אין לדעת, אבל רוג'ום הוא דבר שמחייב תחזוק ולפעמים עדכון, וההולכים במדבר – לאורך דורות, סימנו לטובת הבאים אחריהם וכן הלאה. ותגידו – מה מיוחד...

תחזיקו חזק.  הדוושה עד הסוף, ההילוך הוא חמישי, ואוטוסטרדת המידע זורמת במהירות אדירה. זורמת אמרתי? ממבט בקמפיין הזה אולי יותר נכון להגיד שהיא מטביעה אותנו: הופכת אותנו לחסרי גבולות, ויהיו שיאמרו בפשטות שהפכנו לזומבים דיגיטליים. רובנו עיוורים לדבר. חלקנו מבינים את המשמעות ומיעוט לא משמעותי מחפש פתרון או מוצא את עצמו מחוץ לזרם. גם מיקרוסופט מבינים את המצוקה שבשפע, ובקמפיין שונה הם מנסים לעשות להטוט פילוסופי ממש: למכור לך את אותו המוצר שהם יוצאים נגדו, ולשכנע אותנו שאנחנו כל כך סתומים, שעוד נאמין שממשק אחר משנה משהו. (ואגב, אל תחפשו אותו בחנויות: אין מוצר כזה בכלל)

יש משהו מרגש בקליפ הזה, שמהווה חלק מקמפיין גדול של סטארבקס, מעצמת הקפה העולמית. יש משהו מדליק בסירטון הזה, שאני מניח שיגרום גם לכם לראות אותו בסבלנות ועד סופו: עשרות מדינות, מאות (לא ספרתי) זמרים חובבים, תרבויות שונות, מבטא שונה, ליכסון מבט, צבע עור, השקפת עולם, מצב סוציואקונומי - הכל שונה כל כך, וממילא מרתק כל-כך. אבל יש גם משהו עצוב בסרטון הזה. אם סטארבקס (כמשל) יצליחו מאוד, ואם המותגים שמקיפים אותנו ושאנו עובדים עבורם יצליחו בצורה מוחלטת, בעוד כך וכך שנים לא נראה עוד סינים עם כובע מוזר ועולם מנהגים מיוחד ושונה, בקניה יתלבשו סופית כמו באירופה (אבל עם בגדים מיד רביעית), במזרח לא נמצא קפה שחור אסלי טחון, ובאפגניסטן ובמזרח הרחוק יהיה קשה יותר למצוא נגני עוד וסיטאר, כי כולם ינגנו על חשמלית: השילוב בין העוצמה של המותגים סביבנו לבין המהפכה הסלולארית והאינטרנטית הופך את העולם שלנו לשטוח יותר, חסר זהות ייחודית ומקומית,  ומשעמם יותר.

בעולם הפרסום-שיווק אנו חייבים מידע. פשוט חייבים. מידע על המתחרים, עלינו, לאן השוק הולך ולמה, מגמות, תחזיות, מצגות, קבוצות מיקוד, מחקרים כמותיים, גראפים, מספרים, נילסן , TGI,   סטורנקסט... הכל כדי להביא בסוף שורה טובה ,  שתרים להנחתה לבוננזה של קמפיין: זוהי אקסיומה, הנחת מוצא, אין עליה ערעור ואפילו אין לה זמן להבחן, כי כל רגע מגיע עוד מידע ועוד מידע שנטחן, נעבד ושיש לאפות בתנור  - במטרה שיצא כבריף למחלקת הקריאייטיב . מתוך וויקיפדיה - עומס מידע אבל, לא להאמין, למרות המידע הרב שנאסף בידי מחלקת הפלנינג במשרדי הפרסום - והמידע הרב עוד יותר אצל הלקוח ,  האקסיומה כי יותר מידע יביא ליותר הצלחה - מתבררת פעמים רבות כלא נכונה: עודף המידע מביא פעמים רבות לאיבוד הפוקוס   ( " זימנתי ישיבה: המחקר האחרון מראה נתונים הפוכים " ),   להשהייה בפעילות    " רגע, אז מה אם המתחרה באוויר, בואו נחכה לסקר החדש מ TNS  ")   לחוסר ביטחון וחוסר אמון ביכולת הפרסומאי   (  " טוב, בואו נהיה בטוחים ונבדוק את שוב בקבוצות מיקוד " ) -   וגם סתם למתח נפשי...

אם תשימו לב, מדי פעם עולה כפורחת איזו "מילת מפתח הייפ" תורנית, כזו שכולם אוהבים להגיד ולהרגיש בעניינים בעזרתה: אם לפני חמש שנים דיברת על " פרסום באינטרנט " עוד היית מפורצי דרך, אח"כ - יחד עם אלון גל - כולם דיברו על " החזון " ובמקהלה עם צוקרברג על " רשת חברתית ", כיום יש מושג בולט שעולה וחוזר (ולא באמת מובן לרבים) - " חדשנות ": חדשנות בשיווק, חדשנות במוצרים, חדשנות מדינית ובמה שתרצו. לא רבים יודעים - וכמו בשורות רבות לאנושות,  על תחום החדשנות חתום גאון יהודי-רוסי שנבלע במלתעות המפלצת הסובייטית וחזר עם בשורה. האיש,  היינריך אלטשולר , שנעלם אי שם בזמן ומהמודעות, השאיר מאחוריו שיטה מרתקת, מסודרת ומקיפה לפיתוח חדשנות בצורה שיטתית, שיטה שהתפתחה מאז ובעלת שמות רבים (TRIZ, SIT ועוד), עשרות תלמידים שהפכו למורי השיטה שעדיין זוכרים את המורה הנערץ - ואינספור המצאות ופיתוחים שהגיעו בעקבות המתודלוגיה המיוחדת שפיתח. בעיני, עוד לפני המתודולוגיה המיוחדת שאותה הציג, הבשורה האמיתית היא שיצירתיות היא תכונה שניתן לשכלל, לפתח ולהעמיק: הנחת המוצא של א...

מתי בפעם האחרונה קניתם נעליים או בגד בחנות שכונתית במרכז העיר שלכם? סביר להניח שעבר זמן. פשוט כי החנות נעלמה, או שאתם כמו שאר צרכני ישראל, פניתם לקניון הקרוב וקניתם בקסטרו, גולף, גאפ או ב- M&H, והופ - נעלמתם בהמון: אתם כמו כולם. אז ממש לתוך העולם השיווקי הזה שמקיף את כולנו ושלכאורה אבוד מראש - נולדה אידרא : חנות בגדי גברים מעוצבים, שנותנת קרב קטן, צנוע ומיוחד למותגים הבולעניים סביבנו. נעים מאוד: מותג נולד אביתר, חבר יקר שהקים את החנות, הקים צוות פעולה בו הוגדר תפקידי כפלנר+קופי, מירב כמעצבת, ויצאנו לדרך. ראשית כל, אמרנו באידרא " שלום-נעים-מאוד " לצרכנים העתידיים בעזרת מודעת ה שקה - ובעזרת תובנה חשובה: הצרכן הקלאסי שלנו לא תמיד מרגיש נוח עם המותגים ההמוניים, וכאשר הוא לבוש איך שנכון לו, פשוט טוב לו. בנוסף - יצאנו מנקודת הנחה, לא לכל צרכן מיועדת החנות: אם טוב לך בקסטרו, סביר להניח שאפילו תפספס את הפרינט, שיועד לצעירים שמחפשים תרבות לבוש מעט אלטרנטיבית. מה קורה כשקמפיין מצליח יותר מדי אידרא נולדה מראש כמותג: לא חנות סיטונאית של בגדים סוג ב' מהודו, אלא מותג עם אמיר...

תבדקו שנייה את עצמכם: איזו אסוציאציה מעוררת לכם צמד המילים "בית שאן" (ככל הנראה אבטלה, 40 מעלות חום ודוד לוי), ואיזו אסוציאציות מעלה בכם המילה "מעיין" (ככל הנראה מים, רוגע, טיול). את עובדות הבסיס הללו הבינו בשנים האחרונות במועצה האזורית עמק בית שאן, וכבר שלוש שנים, אופן רשמי, הוחלף ש מה למועצה האזורית "עמק ה מעיינות", שם שנבחר על-בסיס 40 המעיינות הפועמים בעמק, ו - 2500 דונם ש ל גנים לאומיים שעתידים להפוך את עמק בית שאן לפנינה תיירותית. אויימת? מיתגת! ניתן לראות קווי דמיון רבים לרקע ולצורך למיתוג של רשות האזורית: איום תדמיתי על הרשות שעלול להגיע למצבי קיצון (להלן), שמצליח להביא אנשי מועצה לפעול באמצעים חדשים שמוכרים יותר בגזרת מעדני החלב. חשוב להדגיש כי קיימת בשנים האחרונות פעילות ענפה של מיתוג ערים (חולון-עיר הילדים", "עיר ללא הפסקה" ועוד), אך המצע לפעילות זו מעט שונה, ונוצר תוך רצון ליצור בידול לעיר ( להרחבה ). הידיים הכפולות של אייל ארד בשנת 2004, ערב ההתנתקות, מבינים כנראה בגולן שההתנתקות הבאה יכולה להיות גם שם, ופועלים במרץ באמצעות ...