strategic-navigation

אם תשימו לב, מדי פעם עולה כפורחת איזו "מילת מפתח הייפ" תורנית, כזו שכולם אוהבים להגיד ולהרגיש בעניינים בעזרתה: אם לפני חמש שנים דיברת על " פרסום באינטרנט " עוד היית מפורצי דרך, אח"כ - יחד עם אלון גל - כולם דיברו על " החזון " ובמקהלה עם צוקרברג על " רשת חברתית ", כיום יש מושג בולט שעולה וחוזר (ולא באמת מובן לרבים) - " חדשנות ": חדשנות בשיווק, חדשנות במוצרים, חדשנות מדינית ובמה שתרצו. לא רבים יודעים - וכמו בשורות רבות לאנושות,  על תחום החדשנות חתום גאון יהודי-רוסי שנבלע במלתעות המפלצת הסובייטית וחזר עם בשורה. האיש,  היינריך אלטשולר , שנעלם אי שם בזמן ומהמודעות, השאיר מאחוריו שיטה מרתקת, מסודרת ומקיפה לפיתוח חדשנות בצורה שיטתית, שיטה שהתפתחה מאז ובעלת שמות רבים (TRIZ, SIT ועוד), עשרות תלמידים שהפכו למורי השיטה שעדיין זוכרים את המורה הנערץ - ואינספור המצאות ופיתוחים שהגיעו בעקבות המתודלוגיה המיוחדת שפיתח. בעיני, עוד לפני המתודולוגיה המיוחדת שאותה הציג, הבשורה האמיתית היא שיצירתיות היא תכונה שניתן לשכלל, לפתח ולהעמיק: הנחת המוצא של א...

בשנים האחרונות, בעקבות המצב הכלכלי-חברתי המורכב כאן, נוצר בישראל סוג חדש של גיבורי תרבות, שגיידמאק (מישהו זוכר?) היווה את הסמן הבולט שלהם: גיבור חברתי תרבותי, שתורם לקהילה באיזושהיא צורה. כולם נהנים (ורוקדים בעצמאות), וגם הוא (יחסי ציבור מעולים). גיבור תרבות זו אולי הגזמה וגיידמאק הוא כבר אפיזודה רחוקה, אבל לאט לאט, בין תחרות הענקים ברשתות השיווק, ממצב עצמו רמי לוי כברנד העומד בפני עצמו: דמות שהתחילה הכי מלמטה שאפשר (בסטה בשוק מחנה יהודה בירושלים), בנתה את עצמה בעשר אצבעות עם הבטחה ברורה (תועלת לצרכן: מחירים טובים כמעט ללא תחרות) ומיקוד ברור (ירושלים תחילה, הפריפריה של ירושלים - ושאר הארץ), ואפילו חזון (למכור לצרכנים במחיר כמה שיותר נמוך): "אני לא שוכח מאיפה באתי. באתי מדירה של 24 מ"ר בשכונת הפחים שחיו בה שישה בחדר אחד. המטבח והשירותים היו מחוץ לבית, והשירותים היו משותפים לכל הבניין" (רמי לוי, גלובס) לפני ואחרי כל קמפיין שיווקי ויצירת מותג, כדוגמת מהלך השנים האחרונות של שופרסל, רמי לוי תופס את משבצת הרובין הוד: כאשר כל הרשתות מפציצות במסרים (ומטשטשת מאחור את השורה התחתו...

יש לי קרוקס בבית. כן, כמו לכולנו. זה נוח, קל ועמיד, אבל יש לי קרוקס בבית , לא על הרגל שלי עכשיו, וזה אומר משהו על ההחמצה הגדולה של המותג הזה, שמנייתו התרסקה לאחרונה , מותג שמהווה בעיני תמצית סיפור של החמצה שיווקית. זה התחיל בבאאז אמיתי, כזה שכל פרסומאי חולם עליו: "שמעת על הסנדל/ הכפכף/ הנעל המכוערת הזו שהיא כל כך נוחה?" / "שמעתי שזה התחיל כניסוי לנעלי ספנים/ טבחים/ אחיות בקנדה/ הולנד/ פינלנד" - והמשיך לתופעה שלא היה ניתן להתעלם ממנה בקיץ 06-07: לכולם היה קרוקס: מוצר מכוער עד אימה, ונוח ללא מתחרים. בשלב הזה, היה לקרוקס הכל: ציבור נאמנים-מאמינים, יחסי ציבור חינם ומכירות בשמיים, וגם פיתוח מוצרים משלימים ומוצרים חדשים לחלוטין. אך משהו אחד היה חסר עוד מההתחלה. קרוקס באה לעולם עם בשורה אדירה: מוצר-מותג, שב-DNA שלו מתחבא סיפור גדול על העולם המודרני, סיפור שיוצריו של "שרק" הצליחו להנחיל לצופי הסרט: לא כל מה שנראה מכוער - "מכוער". לא חשוב מה שאתם רואים, חשוב מה שאתם מרגישים, ובמילים אחרות - החיצוניות פשוט לא מעניינת. האינדווידואליות והעצמאות IN, המיינסטרי...

נתחיל מהסוף. בסרטון הקצר המצורף מובטחות לכם 77 שניות של צמרמורת. 77 שניות של פגישה עם עוצמה מנהיגותית, חזון ברור, כריזמה פנטסטית וחוסר פחד. ישראל ערב בחירות. אין כיוון. אין דרך. אין חזון. אין מנהיג, ורק הספינולוגים מבשלים את הספין הבא, ואלה הם הקולגות שלי למקצוע. לזכרו של חלום שהוגשם. מרטין לות'ר קינג, נאום אחרון.