strategic-navigation

קרב האיתנים המתחולל עכשיו במדיה החרדית והכללית על הסיפור שמסרב לגווע אודות שפע שוק ומלחמת השבת, מספק הצצה מקיפה על כלי הנשק של כל צד: החרדים, באופן מסורתי, משתמשים בפשקווילים (גליונות נייר המודבקים על שלטים / קירות בתים) וכן בפרסום בעיתונות החרדית, "החילונים" (דודי וייסמן באמצעות שטרית גרופ) פונים אל הצרכן החילוני-מסורתי באמצעות קמפיין הנעזר גם באינטרנט("עכשיו יותר מתמיד". האומנם?), ואילו הדתיים הלאומיים, כצופים מהצד, מסקרים את שדה המערכה בעיקר באמצעות עלוני השבת. ומי ינצח? בסוף, בפגישה לילית ארוכה (בבני ברק), שתכלול עסקנים (חרדים), עורכי דין (מהצמרת), ופפארצ'י (נמרץ ומעשן), יסתיים החרם (עם נזק לכולם: לתדמית החרדית, לסטטוס קוו, לכיסים של דודי ולקשר הרופף במרקם החיים בישראל) בהודעות יח"צ לעיתונות, ויהיה גם מי שיחייך אחרון - משרדי הפרסום והיח"צ (כי שבת או לא שבת, יש עבודה).

אילוץ מביא לפעמים (ואולי בדרך כלל) פתרונות יצירתיים לעולם. וכך, אט אט, מתפתחת לה בשקט במגזר החרדי האלטרנטיבה לטלוויזיה. רגע. לא להיבהל. התחליפים אינם באמת טלוויזיה, אבל כשאתה רעב, עדיף חטיף מכלום, לא? קבלו דוגמית של "הטלוויזיה החרדית הראשונה": 'סידיש' , דיסק צרוב על CD (כי ברוב הבתים יש מחשב, אבל לא DVD) שמסקר חודשית את המתרחש בעולם הגדול ובמגזר החרדי, בעזרתם של כוכבי התקשורת במגזר מנחם טוקר קובי סלע. הדיסק (זה שצפיתם בו כרגע הוא מספר 71 - התמקדות בנושאים סביבתיים (!)) מופץ בחנויות מוזיקה חרדיות ובדוכני עיתונים, נמכר בעשרה שקלים (ונצרב הלוך וצרוב), נושא את החותמת 'מאושר בפיקוח רבנים ואנשי חינוך', כולל אייטמים שונים (ראיון עם אורי לופוליאנסקי על הקטנועים הירוקים של עיריית ירושלים, מערך הכשרות לשנת השמיטה, תערוכת מכוניות היברידיות, מוסיקה חסידית, שעשועון בשם "אויבר חוכעם" ועוד ועוד), והוא למעשה מדיה טלוויזיונית-חדשותית כמעט יחידה למי שלא מחזיק בבית מכשיר טלוויזיה / אינטרנט רחמנא ליצלן. ואל תלכו לשום מקום (אפילו שכמעט אין שם פרסומות). הנה קטע קצר על מ...

מודעה תמוהה מאוד פורסמה היום במוסף עיתון 'במשפחה' (אחד מהעיתונים המובילים במגזר החרדי). במודעה, שמדברת על שמפו ללא קשקשים, נעשה שימוש בקופי שעלול להיות כפול משמעות במגזר החרדי, בטח ובטח עם האימג' מאחור, זוג בחורים שלומדים הלכות שבת או הלכות חפיפה, והמבין יבין. אבל זה לא נגמר בזה: חיבור לומדים, שמאחוריהם ספרייה תורנית אל שמפו להורדת קשקשים, מלמד אותנו משהו על פיספוס קריטי בהבנת הצרכן החרדי, והשמועות כבר מספרות על קצף רב שעולה מהמקלחת הזו.

אינטרנט חרדי. זה כאן. האינטרנט חי, בועט, והשאלה הגדולה היא עד כמה, וכמה ספרים יכתבו בעוד עשור על כמות ואיכות השינויים שהמדיום הזה ייצר בעקיפין ושלא בעקיפין בחברה החרדית. ואם האינטרנט כאן ( ואפילו יו-טיוב חרדי, שימו לב לכמות הצפיות ), ובקרוב גם אינטרנט כשר שכבר יש עבורו וועדה רוחנית (שכבר התחילה את עבודתה ראו ההודעה), יהיו כמובן מתחרים שונים, ויהיה בסוף מישהו יגזור קופון שמן. כי כשיהיה קהל צרכנים, מישהו ימצא את הדרך לפרסם שם או סתם לשבת על השיבר של הגיגית. גיגית אמרתי? הבהרה קטנה לסיום: אינטרנט כשר הוא לא באמת אינטרנט כמו שאתם מכירים. דמיינו אוקיינוס. יפה. עכשיו, דמיינו גיגית קטנה נחה על החול ולא נוגעת במים, ואיש עם מגבעת מעביר מדי פעם מים לגיגית. זהו. כך יראה האינטרנט החרדי הכשר, וכרגע זה הרבה.