strategic-navigation

יש לי חבר חסיד ברסלב (חכו דקה עם הסטראוטיפים) שמתגורר בצפון הארץ, בחור שמשלב כריזמה של סולן להקת רוק עם פאות תקניות: והנה, ביום קיצי אחד, הגיעה אליו קבוצה מאוד מסוימת ממשרד פרסום מאוד מסוים (ונעזוב עכשיו מי ואיך הגיעו ולמה דווקא אליו), שיצאה מהבועה במרכז הארץ במטרה שיעזור לה לנסות ולגלות איך עובדת השיטה: איך ניתן לשכפל את סוד הקסם והמשיכה של קברי הצדיקים בצפון לתעלולים שיווקיים של מותגים, או במילים אחרות - איך יגיעו (למשל) המונים לאירוע של קוקה קולה / פלאפון / בירה מכבי / ניקול, יתדפקו על השערים בהיסטריה, יקנו צמידים ממותגים ויזמרו באדיקות את הסלוגן של המותג, משל היה המותג שווה ערך לקבר של צדיק עם רזומה רציני. אך מה לעשות, אף מותג (בינתיים) לא הושיע יהודים כמו קבר צדיקים טוב עם קבלות, ואין מה להשוות את העולם החלול של המותגים לעולם העשיר בתוכן ובעומק של עולם הרוח והמיסטיקה. בכל אופן, ורק בשביל התרגיל, ניסיתי לקחת את העולם השיווקי של קברי הצדיקים ולנתח בעיניים שיווקיות קרות את ההצלחה שעומדת מאחור, כדי לגלות ש לינדסטרום כנראה היה כאן בעבר וחילק כמה טיפים לעסקנים שונים: שיתופיות: מידע ש

בעולם השיווק והפרסום, כל המאמצים מוכוונים להעביר מסר כלשהו. אך הגאונות האמיתית היא להעביר את המסר אותו אנו רוצים להעביר - ללא מילים כלל וכלל. כאשר שם החברה או עמותה הופך לדגל, והופך לנושא המסר שלשמו הוקם הארגון. לתחושתי, מעטות החברות המסחריות שעושות שימוש בשם המגדיר את עצם פעילותם (למעט שם גנרי של חברה או מותג - כמו טיטולים, ג'יפ וגרבר - חברות שהמציאו קטגוריה, ודוגמאות בודדות כמו "החברה להזזת הרים"), ואילו עמותות הנושאות דגלים אידיאולוגיים שונים ומשונים - ואולי דווקא משום כך - עושות זאת היטב. אז הנה כמה שמות של עמותות ההופכות את השם למסר - ובהצלחה: מניתוח פשטני נראה כי השמאל חזק יותר בשמות העמותות, ואילו הימין (וזה כבר לפוסט אחר) – טוב יותר בסטיקרים: ארגוני שמאל - שלום עכשיו, שוברים שתיקה, יש גבול, עיר עמים, יש דין, אומץ לסרב, מחסום WATCH ועוד. לעומת השמאל, הימין מתקשה משום מה ליצור שמות עם אימפקט ברור וחד משמעי (ואגב – גם כמות העמותות אצלו זניחה) והוא בוחר לשכפל את עמותות השמאל (נחיתות? חוסר מינימאלי במעוף?) ו-"לגייר" שמות קיימים: נשים בירוק – נשים בשחור, בצדק

לא מזמן, בסוף טיול לילי במדבר יהודה ובדרך החוצה עם הג'יפ (שכשהשמש כבר התחילה לבצבץ ולצבוע את המדבר), בדיוק אז, כשאנחנו ממהרים לצאת אל הכביש ואל הציוויליזציה, עצר החבר שלי בחריקה את הגי'פ. מה קרה לך, שאלתי בבהלה. אנחנו כבר צריכים לעוף מכאן, אמרתי. "לא יוצאים מהמדבר בלי קפה וסיגריה של בוקר", הכריז, ולא עזרו כל תחנונים ואיזכור שאת הקפה הקודם שתינו רק לפני שעה.מנהג הוא מנהג, וכך נשלף לו הפק"ל, הקומקום שרק, הקפה השחור של עלית נמזג, הסיגריה סירטנה, ורק לאחר הטקס יכולנו לצאת מהמדבר. ומה קשור טיול מדברי וטקסים מוזרים לבלוג בנושא פרסום ואסטרטגיה שיווקית? הטיול לא כל כך, הטקסים – ועוד איך. לאחר הטיול חשבתי על אותם המותגים שנכנסו אל חיינו כל-כך חזק, ובעיקר בעזרת אלמנט הטקסיות והשילוב הרב חושי: רוצים דוגמא? קחו את טימטם, וופל שוקולד די ממוצע, שפיצח את אלמנט הטקס . צריך בשבילו לשבת, להכין קפה, לקרר את הוופל, לנשוך אותו בצורה מסויימת ולשאוף בצורה מסויימת מאוד - והרי לכם טקס וחוויה. עוד דוגמאות קלאסיות יותר הן כמובן הסיגריות-בירה-קפה שנצרכים בעיתויים ספציפיים מאוד, אבל שימו עין

בשנים האחרונות, בעקבות המצב הכלכלי-חברתי המורכב כאן, נוצר בישראל סוג חדש של גיבורי תרבות, שגיידמאק (מישהו זוכר?) היווה את הסמן הבולט שלהם: גיבור חברתי תרבותי, שתורם לקהילה באיזושהיא צורה. כולם נהנים (ורוקדים בעצמאות), וגם הוא (יחסי ציבור מעולים). גיבור תרבות זו אולי הגזמה וגיידמאק הוא כבר אפיזודה רחוקה, אבל לאט לאט, בין תחרות הענקים ברשתות השיווק, ממצב עצמו רמי לוי כברנד העומד בפני עצמו: דמות שהתחילה הכי מלמטה שאפשר (בסטה בשוק מחנה יהודה בירושלים), בנתה את עצמה בעשר אצבעות עם הבטחה ברורה (תועלת לצרכן: מחירים טובים כמעט ללא תחרות) ומיקוד ברור (ירושלים תחילה, הפריפריה של ירושלים - ושאר הארץ), ואפילו חזון (למכור לצרכנים במחיר כמה שיותר נמוך): "אני לא שוכח מאיפה באתי. באתי מדירה של 24 מ"ר בשכונת הפחים שחיו בה שישה בחדר אחד. המטבח והשירותים היו מחוץ לבית, והשירותים היו משותפים לכל הבניין" (רמי לוי, גלובס) לפני ואחרי כל קמפיין שיווקי ויצירת מותג, כדוגמת מהלך השנים האחרונות של שופרסל, רמי לוי תופס את משבצת הרובין הוד: כאשר כל הרשתות מפציצות במסרים (ומטשטשת מאחור את השורה התחתו

פיספסתי שוב עוד מפגש מרתק מבית קהילת החדשנות של SIT בנושא פטנטים וקידום רעיונות טובים, אבל מצאתי בבלוג משובח שלהם אמת גדולה בצורת פרסומת משובחת לטיסות זולות, שמלמדת אותנו משהו בעקיפין על סיעור מוחות... הסרטון הזה הזכיר לי את הדינמיקה החברתית שהצגתי בבלוג בעבר של ... קבוצות המיקוד , הגרסה ה-"בלתי מצונזרת" ו-"לא מקצועית" של ישיבת Brainstorming. רמז לעבודה יצירתית ומוצלחת יותר טמונה לשיטתי בספר "דרך האמן" של ג'וליה קמרון (התנ"ך הבלתי רשמי של המשפחה שלי), שמצליחה לנסח במילים ברורות נתיב ואפיק ליצירה זורמת ללא מעצורים, גם בסביבת עבודה נוקשה. שווה קריאה.

וואוו. זה מה שאמרתי לעצמי כשראיתי את הידיעה הזו . לסגור את הפער כל כך מהר* ואחרי משבר שכזה, ובקטגוריה שכזו (ראבק, זה בסך הכל מים!) - מעיד עד כמה המותג הזה, 'מי עדן', חזק - ועד כמה מבצעי מחיר או לבנות מותג ביומיים כפי שניסו לעשות המתחרים - פשוט לא עובד. שאפו. (*למרות שזה רק סטורנקסט, אבל בטח החוקרים של נילסן רואים את אותה התופעה)

יש לי יחס מעורב למרטין לינדסטרום , האיש שמיתג את עצמו כנביא המיתוג הרב חושי. הוא חכם, הוא מבריק, הוא יספר לכם איך בונים היום מותגים ומהו העתיד השיווקי (כאן בספר החדש שלו, שמציג כיצד ניתן למכור לנו, הצרכנים, טוב יותר, וכיצד אנו מקבלים החלטות), אבל בקצב הזה לא נמצא שום חלקה טובה בכדור הארץ, ללא זיהום מותגי. קצת מלחיץ, למרות שאני חלק מהתעשיה המגניבה הזו. ולמה נזכרתי בו פתאום? כי קראתי שוב את הספר הקודם שלו ( חושים בוני מותג ), וראיתי את תוצאות המחקר שערך "כלכליסט", בשיתוף מכון המחקר dna מקבוצת אדם־מילוא על עוצמת מותגי הסלולר בישראל, ופתאום שוב הכל נהיה ברור יותר: המלחמה על השיוך למוזיקה (אורנג וסלקום), והטשטוש המותגי הנמשך בעיני - של פלאפון, ועוד החמצות והצלחות, מאובמה ועד לקרוקס.

האינטרנט מלא בפרסומות קטנות ועצובות מאוד, שמפצירות בנו לעצור את התחממות כדור הארץ לפני שיהיה מאוחר מדי, כמו למשל הפרסומת הזו: והזו משהו מציק לי בפרסומות האלה. הן חשובות, הן מרגשות, הן חזקות, אבל הפרסומות נעצרות במדרגה הראשונה - מודעות לנושא, כאשר נדמה לי שהבנו כולנו את העניין, וכבר הגיע הזמן להתקדם לשלב הבא - צעדים מעשיים כלשהם. נכון. הנושא הזה כל-כך מורכב ובעיקר נוגע לשלטונות, אך קמפיין שיפצח את השלב הבא (למשל - הצגת 5 צעדים שחוסכים X ועושים Y), יתרום משהו ממשי, שרבים מחכים לו.

כן, אני יודע שלכתוב על אובמה זאת תופעה נדושה כבר, אבל לקראת הרצאה שאני עומד להעביר בקרוב, הנה מצגת שהכנתי לצורך העניין שמסכמת את פרויקט החיים הבלתי יאומן שלו, בדגש המעבר המדהים שעשה מפלוני אלמוני - למותג לכל דבר ועניין. Obama Who View more presentations from matan.lerman . (tags: אובמה בחירות )

תראו יציאה של מנהל יצירתי ומעודכן. זאפ - מנוע המחירים, מוצא לכם גם פוליטיקאים . והלוואי וזה היה כל כך פשוט

לרגל הנשיא השחור הראשון, תרשו לי להתייחס לתופעת החיקויים לקמפיין אובמה שהולכת וצוברת כאן תאוצה, משל אלי ישי עומד לכבוש את הבית הלבן, או שציפי לבני אוטוטו הופכת לגולדה 2. האמנות: Obama Art. לא נעים, אבל התופעה הזאת מזכירה לי פסל ראש של לנין שראיתי פעם זרוק מאחורי תחנת האוטובוס של קיבוץ אשדות יעקב. צוות הקמפיין של אובמה הפך את השימוש באמנות לכלי מיוחד ומבדל, שיצר ריאקציה עם אמנים אחרים ועודד אותם ליצור Obama Art בעצמם, ותראו איזה שפע של עבודות ולאיזה רמה זה הגיע , וכאן - כתבה על יוצר דיוקן "התקווה" של אובמה , והנה עוד קצת "אמנות אובמה" . הסלוגן: אין הרבה מה להגיד, אבל "ש"ס, כן אנחנו יכולים", מזכיר לי משהו. המוסיקה: רגע, לא להתבלבל. כאן ישראל, והיפ-הופ-ראפ מבולבל לא בדיוק יגניב את הצעירים כאן (לא לשכוח - הם מעל גיל 18) ויריץ אותם לחלק פלאיירים ולפתוח קבוצות בפייסבוק. הצעירים כאן חושבים ומתנהגים קצת אחרת מהצעירים בארה"ב (אלה המכונים millennials, הרחבה בפעם אחרת), שאובמה הצליח להדליק אותם, בין היתר בשימוש יוצא דופן במוזיקה, ראו דוגמאות: קבלו עוד סרט

מצטער, עסוקים. נפגש בשש אחרי המלחמה. מבטיח שיהיה מעניין.

הקמפיין של אובמה עוד ימשיך להעסיק וללמד אותנו דברים שונים ומחכימים כמו למשל השימוש בסרטים ויראלים - כגון הסרטון המשובח הזה, שחיזק את האגדה ושמה אובמה. אבל עזבו את הקמפיין המקורי. תראו את הקאוור הזה, שזוכה בעיני לכותרת "הקמפיין הדוס הכי חילוני והכי טוב שראיתי", שמצליח גם להעביר מסר ברור, וגם לרגש. לא כל "טייק אופ" מצליח. צריך לפצח את הכח שלו, להבין מה מחקים, מה מוחקים ומה נשאר בינתיים "על רצפת חדר העריכה". הטיימינג חשוב גם הוא, וזיהוי של להיט בתחילת הדרך יצליח להביא הצלחה גדולה יותר מהמקור. בעיני, הקליפ של חב"ד פשוט מקסים. שאפו.