בין רבי שמעון לקוקה קולה

יש לי חבר חסיד ברסלב (חכו דקה עם הסטראוטיפים) שמתגורר בצפון הארץ, בחור שמשלב כריזמה של סולן להקת רוק עם פאות תקניות: והנה, ביום קיצי אחד, הגיעה אליו קבוצה מאוד מסוימת ממשרד פרסום מאוד מסוים (ונעזוב עכשיו מי ואיך הגיעו ולמה דווקא אליו), שיצאה מהבועה במרכז הארץ במטרה שיעזור לה לנסות ולגלות איך עובדת השיטה:

איך ניתן לשכפל את סוד הקסם והמשיכה של קברי הצדיקים בצפון לתעלולים שיווקיים של מותגים, או במילים אחרות - איך יגיעו (למשל) המונים לאירוע של קוקה קולה / פלאפון / בירה מכבי / ניקול, יתדפקו על השערים בהיסטריה, יקנו צמידים ממותגים ויזמרו באדיקות את הסלוגן של המותג, משל היה המותג שווה ערך לקבר של צדיק עם רזומה רציני.

אך מה לעשות, אף מותג (בינתיים) לא הושיע יהודים כמו קבר צדיקים טוב עם קבלות, ואין מה להשוות את העולם החלול של המותגים לעולם העשיר בתוכן ובעומק של עולם הרוח והמיסטיקה. בכל אופן, ורק בשביל התרגיל, ניסיתי לקחת את העולם השיווקי של קברי הצדיקים ולנתח בעיניים שיווקיות קרות את ההצלחה שעומדת מאחור, כדי לגלות שלינדסטרום כנראה היה כאן בעבר וחילק כמה טיפים לעסקנים שונים:
שיתופיות: מידע שעובר מפה לאוזן בצורה בלתי אמצעית – סיפורי הצלחה, ניסים ונפלאות, תשועות שהגיעו הרבה לאחר הייאוש, הם הסיפורים הללו שאנו כל כך אוהבים לשתף אחרים (והם אחרים בתורם), כך, מספיקה הצלחה בודדת כדי להניע את ה"סיפור" הלאה, וחלום קלאסי של כל מנהל מותג:
(וזה יכול להגיע רחוק מאוד: אפילו לקבר של צדיק - בלי קבר כלל)
אוטנטיות: בגדול - מי שמגיע לקברי צדיקים, נתקל לרוב באוטנטיות: אין חברה מסחרית מאחור, והכסף שמתגלגל הולך (כנראה) למטרות טובות ומוצדקות בעיני המבקר במקום.
טקסיות: מעבר לעניין הדתי (תפילות ומנהגים כאלו ואחרים), מלווה את ההגעה לקבר הצדיק שלל ריטואלים: פתק בתוך קיר הקבר ("שמת כבר?"), צמיד חוט אדום ("אריכות ימים!"), אבן על המצבה ועוד

באופן די צפוי, נראה כי לשכפל הצלחה של קברי צדיקים לעולם השיווקי-מותגי הוא אתגר די גדול. אבל בינתיים, המציאות מוכיחה כי מישהו כבר למד משהו בשיווק ומיתוג: בעבר לטכניקות השונות לעיל, צדיקים (אמיתיים ופחות אמיתיים) וקברי הצדיקים מגלגלים סביבם תעשייה שלמה (20 מיליארד $?), שפה פרסומית הכוללת לוגו (מאייקונים דתיים ועד לחותמות הכשרות של הוועדות השונות) ואפילו אחלה "סלוגן" (נ-נח-נחמ-נחמן-מאומן)...