הבנים חזרו.

בלי להכנס לעמדה בסוגיה הכואבת והנוראה הזו של החזרת החטופים, הפרשייה הזו יכולה ללמד אותנו משהו על כוחה של מילה בעולם התקשורתי שלנו. זה התחיל נדמה לי עם הקמפיין של שלמור, המשיך בכל ציטוט ואחר-כך כבר איש לא דיבר אחרת:

לא "חיילים" חזרו הביתה או נחטפו או נרצחו במארב. לא "חטופים". לא "שבויים". לא (לצערנו בסוף כן) "הרוגים".

בנים.

הבן שלי. הבן שלך. מילה קרובה. כואב. דוקר בלב. כמו המשפחה השכולה שלי, שמההתחלה ההיא המזוויעה, לא רק מהיום כמו למשפחות רגב וגולדווסר, יש לה קבר לפקוד (ורוצח שאולי ישתחרר בקרוב).