האסטרטגיה של הנגד

גופי אופוזיציה שונים חיים על שלילת הצד השני, וכטקטיקה תקשורתית, וקל וחומר כאסטרטגיה - זה בסדר גמור שאתה נגד. אבל כשאין לך אלטרנטיבה וכשאתה לא מציע משנה סדורה, אסטרטגיית הנגד הופכת לחרב פיפיות, חוזרת כבומרנג אל נושא המסר, ומשאירה טעם מר בפה: יופי. הצלחתם להפחיד אותי. מה עכשיו?

ולמה אני כותב על זה בכלל? לאחרונה הפסידה החברה להגנת הטבע במאבק סביבתי שנוי במחלוקת אליו יצאה בחבל לכיש, ומאבק חשוב פי כמה שהולך וקורם עור וגידים - על עתיד הערבה, עלול לזכות בהפסד דומה, וחבל. ומהי באמת טקטיקה אחרת עם סכויי הצלחה גדולים יותר? תכנית גרנדיוזית פי כמה מישוב קטן בחבל לכיש - תכנית ספדי, נבלמה בזכות אישה אחת חרוצה ואסטרטגיה של אלטרנטיבה: נעמי צור הקימה את "ירושלים בת-קיימא" - קואליציה בת 60 ארגונים וועדי פעולה ברחבי הבירה, שבדקו דונם דונם את קרקעות ירושלים, הציעו אלטרנטיבות להכחדת הטבע האחרון של העיר, ולבסוף - התכנית ירדה מהפרק.

ואפרופו נגטיב, גרינפיס, האחות הגדולה והמיליטנטית מהעולם הגדול, לוקה גם היא באלימות יתר במסרים שלה (דוגמה בסרטון הבא. לא מומלץ להורים), מה שגורם לי לקוות שימצאו כבר הכוחות להגיד לא לאיומים סביבתיים, אך גם לדעת להקשיב ולהגיד כן, ולהציב אלטרנטיבות יצירתיות ובוגרות.