הכל התחיל כשחשבתי שהרדיו החליף תחנה לבד, מהמוזיקה המשובחת של 88FM לאיזה רדיו מקומי: הרי מי מפרסם לעזאזל פלאפל ברשת הזו? המחשבה השניה היתה שהמצב 88FM באמת קשה: כל כך קשה, שמנהל המכירות החליט להתרסק על פלח שוק חדש של לקוחות ירודים: הבא בתור הוא סוס או הסביח של עובד. האסימון נפל סופית אחרי שפנו אלי חברים שונים בתמיהה - מה הופך פלאפל למפרסם המוביל ברשת ב' וגרורותיה, ועוד המון קישורים ותהיות שונות ברשת . מוסקו הוא קמפיין נוסף מאותם הקמפיינים הדמיוניים שמטרתם היא המדיה ולא התוכן: מתן בולטות למדיה עליה מפרסם פלאפל מוסקו (קול ישראל), כאשר הפלאפל הוא רק הטיזר, הקרס, הקטליזטור ליצירת שיחה, כמו קמפיינים אחרים שנעשו כאן בעבר: לימונענע - מותג משקאות דימיוני (אז - 1997) שפרסם את חבילת הפרסום על גבי אוטובוסים בגוש דן ("מה זה ירוק, בולט ושורץ בגוש דן?"), או לחילופין - קפיין ששכנע אותנו... שהפרסום באינטרנט עובד (היו ימים כאלה?) אז ככה: כשאתם רעבים, אל תלכו לחפש את מוסקו. הוא לא קיים: אבל אם אתם רעבים באמת - לכו ותקימו מיד את "הסניף המקורי של פלאפל מוסקו": עם כמות החשיפה שכבר ק...
עד כמה הסיפור והתובנה חשובים בקמפיין ובמסר פרסומי - אין צורך להסביר ולנמק. איך עושים את זה - זאת כבר שאלה אחרת: איך מבשרים לעולם שיש לנו משהו ביד ששווה לדבר עליו? באיזו דרך? לעיתים נראה כי הדרך הראשונה בה בוחר מפרסם לייצר סיפור מוצלח היא הדרך הבנאלית, הקלאסית, זו שכולם מכירים - כמו למשל השימוש טלוויזיה. תראו את עולם הפרסומות בסופרבול ( ותודה לשלמור ): תקציבי עתק, הפקות מתוחכמות (וכאלו שלא) - והכל כדי "לייצר את הסיפור": לגרום לצרכן לזכור, להעביר הלאה, לצרוך את המותג. אז כהוקרה לחשיבה אחרת (שלמרבה השמחה הולכת ומתפתחת ברשת), הבאתי תזכורת שאהובה עלי במיוחד, למהלך פשוט בצורה קיצונית שהשיג פי כמה ממטרותיו, וזאת בתקופה בה brand היה מושג נורדי עתיק מעולם החוואות, טוויטר היה עדיין ציוץ של ציפור, והאופנה היתה לגלות את העולם: שנת 1913. שקלטון, החוקר המהולל שמעוניין לגייס משלחת לקוטב הדרומי, מפרסם מודעת אינצ' בכמה מעיתונ י לונדון, ומצליח לעורר מתרדמת 5,000 גברים חסונים שמעוניינים בג'וב החלומי הבא (מתוך המודעה): "דרושים גברים למסע מלא סכנות. שכר זעום, קור עז, חודשים ארוכים ...
מתי בפעם האחרונה קניתם נעליים או בגד בחנות שכונתית במרכז העיר שלכם? סביר להניח שעבר זמן. פשוט כי החנות נעלמה, או שאתם כמו שאר צרכני ישראל, פניתם לקניון הקרוב וקניתם בקסטרו, גולף, גאפ או ב- M&H, והופ - נעלמתם בהמון: אתם כמו כולם. אז ממש לתוך העולם השיווקי הזה שמקיף את כולנו ושלכאורה אבוד מראש - נולדה אידרא : חנות בגדי גברים מעוצבים, שנותנת קרב קטן, צנוע ומיוחד למותגים הבולעניים סביבנו. נעים מאוד: מותג נולד אביתר, חבר יקר שהקים את החנות, הקים צוות פעולה בו הוגדר תפקידי כפלנר+קופי, מירב כמעצבת, ויצאנו לדרך. ראשית כל, אמרנו באידרא " שלום-נעים-מאוד " לצרכנים העתידיים בעזרת מודעת ה שקה - ובעזרת תובנה חשובה: הצרכן הקלאסי שלנו לא תמיד מרגיש נוח עם המותגים ההמוניים, וכאשר הוא לבוש איך שנכון לו, פשוט טוב לו. בנוסף - יצאנו מנקודת הנחה, לא לכל צרכן מיועדת החנות: אם טוב לך בקסטרו, סביר להניח שאפילו תפספס את הפרינט, שיועד לצעירים שמחפשים תרבות לבוש מעט אלטרנטיבית. מה קורה כשקמפיין מצליח יותר מדי אידרא נולדה מראש כמותג: לא חנות סיטונאית של בגדים סוג ב' מהודו, אלא מותג עם אמיר...
תגובות
הוסף רשומת תגובה