הכל התחיל כשחשבתי שהרדיו החליף תחנה לבד, מהמוזיקה המשובחת של 88FM לאיזה רדיו מקומי: הרי מי מפרסם לעזאזל פלאפל ברשת הזו? המחשבה השניה היתה שהמצב 88FM באמת קשה: כל כך קשה, שמנהל המכירות החליט להתרסק על פלח שוק חדש של לקוחות ירודים: הבא בתור הוא סוס או הסביח של עובד. האסימון נפל סופית אחרי שפנו אלי חברים שונים בתמיהה - מה הופך פלאפל למפרסם המוביל ברשת ב' וגרורותיה, ועוד המון קישורים ותהיות שונות ברשת . מוסקו הוא קמפיין נוסף מאותם הקמפיינים הדמיוניים שמטרתם היא המדיה ולא התוכן: מתן בולטות למדיה עליה מפרסם פלאפל מוסקו (קול ישראל), כאשר הפלאפל הוא רק הטיזר, הקרס, הקטליזטור ליצירת שיחה, כמו קמפיינים אחרים שנעשו כאן בעבר: לימונענע - מותג משקאות דימיוני (אז - 1997) שפרסם את חבילת הפרסום על גבי אוטובוסים בגוש דן ("מה זה ירוק, בולט ושורץ בגוש דן?"), או לחילופין - קפיין ששכנע אותנו... שהפרסום באינטרנט עובד (היו ימים כאלה?) אז ככה: כשאתם רעבים, אל תלכו לחפש את מוסקו. הוא לא קיים: אבל אם אתם רעבים באמת - לכו ותקימו מיד את "הסניף המקורי של פלאפל מוסקו": עם כמות החשיפה שכבר ק...
מעשה בקמפיין מצוין, שהיה יכול להפוך לגדול הרבה יותר: סטימצקי יצאו בקמפיין קטגורי, שמבטיח לנו שעם הספר הנכון אתה אף פעם לא לבד - קמפיין שמעגן את התפיסה וההבטחה של המותג - 'ספרים זה סטימצקי'. אך אבוי, איזו החמצה קטנה. במקום לסמוך עלינו שנדע לבד כאנשי ספר מי הדמות הנחה על המיטה ובאיזה ספר מדובר, מאכילים אותנו בכפית ומציגים את הספר בצורה מסודרת וברורה אל מול עינו של הצופה בקמפיין - ועל הדרך מפסידים קמפיין מתוחכם, מעורר מחשבה, שיחה גדולה יותר... וטוב בהרבה
בהתחלה זה היה עם אמינם. כשההיסטוריה הקרובה היא משבר עצום בכלכלה בכלל ובתעשיית הרכב קרייזלר בפרט - קייזלר מזהה על מה צריך לדבר, מנצלת את הרגע ועולה עם קמפיין גאוות יחידה לדטרויט, עם הלהיט של אמינם ברקע. איזו בחירה מבריקה: אמינם מתכתב עם המוסיקה השחורה אבל הוא לבן, הקצב והצילום מוקפד וסמי-דקומנטרי, וכשאמינם פונה אלינו למצלמה ומדבר - התוצאות לא מאחרות להגיע: הפרסומת הפכה לפרסומת השלישית הכי מדוברת מבין פרסומות הסופרבול 2011 והמדוברת ביותר מבין אלו ששידרו תשע חברות מכוניות שונות – ושנת 2011 הסתיימה לראשונה ברווח שהגיע לאחר שנים של הפסדים. חלפה שנה. העניינים הכספיים התחילו להסתדר איכשהו, אבל אנשי קייזלר עלו על משהו: הרוח האמריקאית היא נכס אדיר, והיא משהו שאף אחד לא מדבר עליו או מתכתב איתו. ואז הם עלו באמצע ההפסקה בסופרבול עם קלינט איסטווד האגדי - הפרש הבודד בערבה, ה- DNA האמריקאי, בנאום אגרוף בבטן: " זו מחצית. שתי הקבוצות בחדרי ההלבשה, חושבות מה הן יכולות לעשות כדי לנצח את המשחק במחצית השנייה. זו גם מחצית באמריקה. לאנשים אין עבודה והם כואבים. וה...
תגובות
הוסף רשומת תגובה