זהירות - מידע לפניך

בעולם הפרסום-שיווק אנו חייבים מידע. פשוט חייבים. מידע על המתחרים, עלינו, לאן השוק הולך ולמה, מגמות, תחזיות, מצגות, קבוצות מיקוד, מחקרים כמותיים, גראפים, מספרים, נילסן, TGI, סטורנקסט... הכל כדי להביא בסוף שורה טובה, שתרים להנחתה לבוננזה של קמפיין: זוהי אקסיומה, הנחת מוצא, אין עליה ערעור ואפילו אין לה זמן להבחן, כי כל רגע מגיע עוד מידע ועוד מידע שנטחן, נעבד ושיש לאפות בתנור  - במטרה שיצא כבריף למחלקת הקריאייטיב.

מתוך וויקיפדיה - עומס מידע

אבל, לא להאמין, למרות המידע הרב שנאסף בידי מחלקת הפלנינג במשרדי הפרסום - והמידע הרב עוד יותר אצל הלקוח, האקסיומה כי יותר מידע יביא ליותר הצלחה - מתבררת פעמים רבות כלא נכונה: עודף המידע מביא פעמים רבות לאיבוד הפוקוס ("זימנתי ישיבה: המחקר האחרון מראה נתונים הפוכים"), להשהייה בפעילות  "רגע, אז מה אם המתחרה באוויר, בואו נחכה לסקר החדש מTNS ") לחוסר ביטחון וחוסר אמון ביכולת הפרסומאי ( "טוב, בואו נהיה בטוחים ונבדוק את שוב בקבוצות מיקוד") - וגם סתם למתח נפשי. 

אגב, המונח המקצועי לתיאור התופעה הינו "עודף מידע" שהוטבע לראשונה על ידי אלבין טופלר בספרו הלם העתיד Future Shock, (ובשמו האחר 'חרדת המידע') בניסיון לתאר את הנזקים השונים והמודרניים של עידן בו אנו פשוט מוצפים וטובעים במידע עד אשר הוא הופך לנזק אמיתי ומוכח עבורנו (ראו בגרף). 

אז מה עושים? מקשיבים ללב

התחושה שלי היא שבדיוק כאשר הגרף מתחיל להתאזן, מגיע השלב הבלתי נמנע בו הפרסומאי, הפלנר או איש השיווק צריכים להפסיק ביודעין להיות רופא מנתח, ולהתחיל להיות רופא אליל: כאן בדיוק נכנסת האינטואיציה לתהליך העבודה, המוח הימני מתחיל לעבוד, ופשוט מפסיקים לשמוע על נתונים: 

לרוב, יש לנו די והותר מהם.