מה ש(כמעט) לא תראו בפרסומות

שיר ישן ששמעתי בשעת לילה מאוחרת, הזכיר לי קמפיין קטן וחמוד לבנק לאומי שעלה בשנה האחרונה וכמה מחשבות. שימו לב עד כמה הקמפיין הזה יוצא דופן מקמפיינים רבים שעולים לאוויר: איפה לאחרונה ראיתם והרגשתם פריפריה כמו מצפה רמון בלב הקונצנזוס הסמוי - הפרסומות

מתי לאחרונה ראיתם ערבי / חרדי / מתנחל / ערס / בפרסומת - ולא כדי שהוא יציג את הקלישאה הצפויה שהוא אמור לייצג. מתי ראיתם את אופקים, שדרות, מצפה רמון או סתם את הגליל כתמונת רקע לקמפיין, כתחליף למשפחה הקלאסית (2 ילדים, אבא אמא ובית יפה) והמשעממת עד שחיקה של עוף טוב, בזק ועוד 

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פלאפל מוסקו - הקמפיין של המדינה

הכל התחיל כשחשבתי שהרדיו החליף תחנה לבד, מהמוזיקה המשובחת של 88FM לאיזה רדיו מקומי: הרי מי מפרסם לעזאזל פלאפל ברשת הזו? המחשבה השניה היתה שהמצב 88FM באמת קשה: כל כך קשה, שמנהל המכירות החליט להתרסק על פלח שוק חדש של לקוחות ירודים: הבא בתור הוא סוס או הסביח של עובד. האסימון נפל סופית אחרי שפנו אלי חברים שונים בתמיהה - מה הופך פלאפל למפרסם המוביל ברשת ב' וגרורותיה, ועוד המון קישורים ותהיות שונות ברשת . מוסקו הוא קמפיין נוסף מאותם הקמפיינים הדמיוניים שמטרתם היא המדיה ולא התוכן: מתן בולטות למדיה עליה מפרסם פלאפל מוסקו (קול ישראל), כאשר הפלאפל הוא רק הטיזר, הקרס, הקטליזטור ליצירת שיחה, כמו קמפיינים אחרים שנעשו כאן בעבר: לימונענע - מותג משקאות דימיוני (אז - 1997) שפרסם את חבילת הפרסום על גבי אוטובוסים בגוש דן ("מה זה ירוק, בולט ושורץ בגוש דן?"), או לחילופין - קפיין ששכנע אותנו... שהפרסום באינטרנט עובד (היו ימים כאלה?) אז ככה: כשאתם רעבים, אל תלכו לחפש את מוסקו. הוא לא קיים: אבל אם אתם רעבים באמת - לכו ותקימו מיד את "הסניף המקורי של פלאפל מוסקו": עם כמות החשיפה שכבר ק
המשך לקרוא

בשבחה של פשטות

תמונה
עד כמה הסיפור והתובנה חשובים בקמפיין ובמסר פרסומי - אין צורך להסביר ולנמק. איך עושים את זה - זאת כבר שאלה אחרת: איך מבשרים לעולם שיש לנו משהו ביד ששווה לדבר עליו? באיזו דרך? לעיתים נראה כי הדרך הראשונה בה בוחר מפרסם לייצר סיפור מוצלח היא הדרך הבנאלית, הקלאסית, זו שכולם מכירים - כמו למשל השימוש טלוויזיה. תראו את עולם הפרסומות בסופרבול ( ותודה לשלמור ): תקציבי עתק, הפקות מתוחכמות (וכאלו שלא) - והכל כדי "לייצר את הסיפור": לגרום לצרכן לזכור, להעביר הלאה, לצרוך את המותג. אז כהוקרה לחשיבה אחרת (שלמרבה השמחה הולכת ומתפתחת ברשת), הבאתי תזכורת שאהובה עלי במיוחד, למהלך פשוט בצורה קיצונית שהשיג פי כמה ממטרותיו, וזאת בתקופה בה brand היה מושג נורדי עתיק מעולם החוואות, טוויטר היה עדיין ציוץ של ציפור, והאופנה היתה לגלות את העולם: שנת 1913. שקלטון, החוקר המהולל שמעוניין לגייס משלחת לקוטב הדרומי, מפרסם מודעת אינצ' בכמה מעיתונ י לונדון, ומצליח לעורר מתרדמת 5,000 גברים חסונים שמעוניינים בג'וב החלומי הבא (מתוך המודעה): "דרושים גברים למסע מלא סכנות. שכר זעום, קור עז, חודשים ארוכים
המשך לקרוא

אז כך נראית עבודתו של פלנר

תמונה
לפחות פעם בשבוע יוצא לי להתקל בשאלה הבאה - מה בדיוק אתה עושה? מה זה פלנר? ואז אני פותח בהסבר זריז ומשופשף על תהליכי עבודה - תוצרים - קריאייטיב - ניהול - branding - זיקוק מסרים - מיצוב, עד שהמאזין (שלרוב לא מגיע מעולם הפרסום) מאבד סופית את הקשב... די. לא עוד. אסף התותח הכיר לי את המודעה שהיא ויז'ואל נקי ונכון, שיכול סוף סוף לתאר בצורה מדויקת את העבודה שלי. מה, עדיין לא ברור עכשיו מה פלנר עושה?
המשך לקרוא