כשנהיה זקנים
הסרטון המרגש להלן לא שייך לעולם הפרסום, אבל מדי פעם צריך להזכר באומנות הטהורה שאנשים אחרים עושים שם בחוץ, בלי למכור לאף אחד שום דבר. הסרטון מרגש כי הוא אמיתי ויפה וגם כואב, וכל מילה מיותרת.
רשומות
אסטרטגיה מדוייקת כבסיס להצלחה
זהו. הטפסים להגשת האפ"י נשלחו, ואפשר כבר לחשוף את התיק עליו עבדתי במאמץ רב - גלידות ריאו. וזו הסיפור בתמצית מרוכזת במיוחד: "קיץ 2007 במגזר החרדי. ריאו שולטת בשוק הגלידות. נסטלה הענקית עומדת להכנס לשוק, ומכריזה כי תדרוס כל דבר העומד בדרך בעזרת תקציבי ענק ומוצרים כשרים במיוחד (אנחנו במגזר החרדי, לא לשכוח), ואילו בצד ממתין בשקט הענק הגדול יותר - שטראוס, שעלול להצטרף לחגיגה ולנגוס בכולם. ריאו נמצאת במצב לא נעים. היא עלולה לאבד נתחי שוק משמעותיים, בטח בגלל שהיא נתפסת כגלידה פחות טובה (בפרמטרים שונים) מנסטלה, היא מעולם לא יצאה למסע פרסום כלשהו, וללא ספק: לנסטלה יכולות אדירות אל מול ריאו. בנקודת פתיחה זו נרקחה (לאחר מחקר איכותני-כמותי מעמיק) האסטרטגיה: כשכולם בעולם הגלידות מדברים על פינוק אישי-אגוצנטרי, ריאו מדברת על העולם המשפחתי. על החויה החרדית של הישיבה אחרי סעודת שבת בבוקר, והנאה מגלידה לכל המשפחה אחרי צ'ונט טוב, והכל מתומצת במסר פרסומי אחד וחד: גלידות ריאו. פינוק משפחתי. מהאסטרטגיה הזו (ומהמחשבה שכאשר עומדים מולך ענקים, כדאי להפתיע כמה שיותר) נגזרה הטקטיקה: פעילות רחוב, מח
חכו נא עוד רגע
נכון. לא כתבתי בשבוע האחרון דבר, ולכל הסקרנים נכונה אכזבה קלה. לא להתייאש. אני עובד עכשיו על הגשת פרוייקט לתחרות האפ"י - מה שגוזל לי כל שניה מיותרת (ועל הפרויקט עצמו אכתוב בהמשך. שווה)
חדש חדש: פרסום ירוק
בביצת הפרסום נולד החודש צפרדע ירוק, שבעיני הפך מיד לנסיך: מקאן גרין . משרד פרסום שיתמחה בפרסום ירוק ואקולוגי, כאשר כל רוחות השמיים מרמזות שלשם הולך העתיד: התפתחות תעשיית ה-"גרינטק", משבר האנרגיה ואפילו הנובל של אל גור. וחוץ מהכל, פשוט אין לנו ברירה. העתיד חייב להיות ירוק יותר, גם בפרסום. מזל טוב. (ולא, לא שכחתי, אל דאגה. בפעם אחרת אכתוב על הכסות הירוקה והשקרית שעוטים עליהם תאגידים רבים כדי להטעות את הצרכן התמים, משל היו זיקית)
הקמפיין העצוב של התחממות כדור הארץ
לאחר הפעילות המדליקה באוסטרליה, שעת כיבוי האורות מגיעה לישראל . אלה מה, ישראל אינה אוסטרליה, והמודעות הסביבתית כאן נמוכה באופן משמעותי מהאי הגדול בעולם. והיות והמדיום הוא המסר, חשבתי שניה על המסר הזה של לכבות את האור לשעה, וראבאק, כשצריך להעביר להמונים מסר של אסון מתקרב, הדבר האחרון שצריך לעשות זה להראות שהתשובה לאסון שאנו מביאים על עצמנו זה ללכת אחורה, ולהפסיק להשתמש בחשמל. זה לא יעודד שום צרכן, וישאיר את הירוקים בזירת הקקיוניות. אבל היות והתחממות כדור הארץ והכחדת החיים עליו בוערת בדמי (בבגרות באקולוגיה שעשיתי אי אז, נדמה לי שהיינו הראשונים בישראל להחשף לאיום של עליית מפלס הים, ולא תמיד היינו בטוחים שהמרצה מחובר לרצפה) והיות ועדיין לא הבאתי רעיון טוב יותר, אני מוצא את הרעיון הזה כברירת מחדל טובה גם בישראל, שלפחות תעורר סימני שאלה גדולים - והלוואי, הלוואי, תגרום לכמה שיותר אנשים לרכוש רכב היברידי, למחזר, לעשות קומפוסט וגם סתם לצאת החוצה לטיול קטן (על אופניים, כמובן) שווה צפייה: סרט קטן ומהודק על הפרויקט באוסטרליה (יש תרגום)