איך נפסיד גם במשט הבא לעזה

מתי כבר יבינו כל חובשי הווסטים הצבאיים, מעשני הסיגרים וקובעי המדיניות כאן, שהם מביטים אל המציאות בעזרת משקפת עם מכסה: אנחנו במלחמה חדשה, מלחמה בה לטיל כתף יש פחות כוח מאשר למצלמת כתף. עידן בו איך שאתה נתפס בעולם, איך שאתה נראה - משפיע עלינו הרבה יותר מכל דבר אחר: אפילו בזכייה בארווויזיון.

ובגלל זה, כל כך מעציב לראות אותנו מתקבעים שוב על השבלונות המוכרות: כל מפקד בצבא יודע להשתלשל ממסוק, אבל לא תמיד הוא יודע איך לדבר ולהתייחס למצלמה, וכך אנו מקבלים היום עוד פיצוץ הסברתי שמצטרף למגה פיצוץ שחלילה יגיע.

אז מה אפשר לעשות? קודם כל להבין את הבעיה, וגם סתם לנסות לחשוב קצת אחרת. למשל - ליצור דיון תקשורתי וניהולו על-ידי הסטת הדיון לגלעד שליט: להגדיר את "קו גלעד שליט" כקו דמיוני בים, שהמעבר ממנו לרצועה יתאפשר רק לאחר ביקור של הצלב האדום אצלו, או להקים חמ"ל און-ליין, הכולל הלבשת מצלמה על כל ווסט של כל לוחם, ושידור חי לעולם: גם כך כל התמונות יגיעו בסוף לעולם, אז בואו נהיה הראשונים וננהל את התמונות הראשונות מהאירוע.

בעולם בו אנו נתפסים כמו הסרט הזה (מצ"ב), אנו חייבים לחשוב מקורי, שונה ואחר. יש לנו מספיק מוחות כאן.