ממדבר סהרה ועד לפארק הירקון

מאמר קצר ב-'גלובס' של שרון מולדאבי, לקח אותי הבוקר למחוזות חדשים ומיוחדים, ולמחשבות על התרבות שלנו כאן. להקת מוזיקת עולם שמקורה בדרום מדבר סהרה, במאלי, הצליחה לרגש את שרון ואותי במוזיקה בעלת משב רוח רענן ולא צפוי, בעולם בו שולטת גלגל"צ, הפלייליסט הוא בחזקת כתבי הקודש, ולמשמע כל שיר חדש שהרגע יצא - אתה שואל את עצמך איפה לעזאזל שמעתי אותו כבר.
ומה כל זה קשור לפרסום? תראו את סלקום ווליום. אורנג' והעבודה העברית. התרבות שמייצרות החברות המסחריות הללו הפכה את אביב גפן מאומן לגימיק, ושירי עבר הפכו למוזיקה שבלונית וטחונה עד דק בידי אורנג'.
והאלטרנטיבה? היא קיימת בכמה אופנים. אחת מהן היא מוזיקה ישראלית-יהודית (שאפילו השם שמגדיר אותה זמני לחלוטין), שנובעת מהמקורות הכי קדומים, ושפורטת על המיתרים האמתיים שלנו (עד כמה שלא פוליטקלי-קורקט עדיין לומר את זה בקול): אביתר בנאי-ויונתן רזאל, אהוד בנאי והפיוטים, סיני תור ועוד.

ובינתיים, תראו מה יוצא כשלהקה מחליטה להתחבר לעבר שלה ולסיפור שלה, ובגדול: Tinariwen - Aman Iman