הסוד הגלוי של התפוח
סטיב ג'ובס הולך, וזה הזמן לראות שוב את הנאום הבלתי נשכח שלו (סטנפורד 2005) כדי להיזכר מאיזה חומר עשויות אגדות מודרניות, ואיך זה להגשים את עצמך גם כשבנתוני הפתיחה אין לך בעצם כלום.
רשומות
המהפכה הלא נכונה
בעיצומה של מהפכת האוהלים פגשתי את הפרסומת חדשה של איקאה, מתוך מגמה בה איקאה מוצאת לנכון לצאת למלחמות שונות נגד ה סנטימיזציה והריהוט הישן שלנו. הפעם, יצאה איקאה עם סרט חדש, שמציג את המלחמה בריהוט הישן לא פחות מסצנה מרגשת מ'לב אמיץ': המונים יוצאים לבער את הריהוט הישן מתוכנו - וכמובן רצים מיד לסניף הקרוב של איקאה. לכאורה, מתאים בול לתקופה, לא? צחקנו? מעולה. אבל בואו נעצור לרגע ונריץ את הסרט שוב: הוא לא עובד לי. בעיני, בתקופה הזו, זה אפילו בומרנג. העולם הולך ומשתנה לנו מול העיניים, והקמפיין של איקאה רק מקצין את המתח: אנו בעיצומה של מגמה עולמית היוצרת שיחה סביב מיחזור ומגמה לשמור חפצים, לחדש, להתרפק (ראו ערך וינטג' ) ופחות לזרוק - אנו בעיצומה של מגמה שנותנת לפרט יותר כוח אל מול התאגידים הגדולים ואל מול ממשלות ומונופולים, אנו (חלילה) רגע לפני משבר כלכלי נוסף בו לא יזרקו סתם כך "חפצים סנטימנטליים", ודווקא עכשיו איקאה, כמייצגת של תרבות תאגידית, מציגה סרט אפוס בו נראה הפרט כחלק מהמון "שהולך לעשות שינוי". האמנם? דווקא עכשיו סרט בו ההמון