רובין הוד, הגרסה הישראלית
בשנים האחרונות, בעקבות המצב הכלכלי-חברתי המורכב כאן, נוצר בישראל סוג חדש של גיבורי תרבות, שגיידמאק (מישהו זוכר?) היווה את הסמן הבולט שלהם: גיבור חברתי תרבותי, שתורם לקהילה באיזושהיא צורה. כולם נהנים (ורוקדים בעצמאות), וגם הוא (יחסי ציבור מעולים). גיבור תרבות זו אולי הגזמה וגיידמאק הוא כבר אפיזודה רחוקה, אבל לאט לאט, בין תחרות הענקים ברשתות השיווק, ממצב עצמו רמי לוי כברנד העומד בפני עצמו: דמות שהתחילה הכי מלמטה שאפשר (בסטה בשוק מחנה יהודה בירושלים), בנתה את עצמה בעשר אצבעות עם הבטחה ברורה (תועלת לצרכן: מחירים טובים כמעט ללא תחרות) ומיקוד ברור (ירושלים תחילה, הפריפריה של ירושלים - ושאר הארץ), ואפילו חזון (למכור לצרכנים במחיר כמה שיותר נמוך): "אני לא שוכח מאיפה באתי. באתי מדירה של 24 מ"ר בשכונת הפחים שחיו בה שישה בחדר אחד. המטבח והשירותים היו מחוץ לבית, והשירותים היו משותפים לכל הבניין" (רמי לוי, גלובס) לפני ואחרי כל קמפיין שיווקי ויצירת מותג, כדוגמת מהלך השנים האחרונות של שופרסל, רמי לוי תופס את משבצת הרובין הוד: כאשר כל הרשתות מפציצות במסרים (ומטשטשת מאחור את השורה התחתו