strategic-navigation

לא הייתי בגמר האפי אתמול, אבל העבודות שזכו אתמול ראויות לפרס. לקסוס הראו לכולם מה הרבה כסף וניתוח נכון יכולים לעשות, וכך כל עבודה שזכתה. כבוד. לא הייתי בגמר האפ"י אתמול למרות שהייתי בטוח שזאת טעות שמייד תתברר. הבאנו גידול של 50% ללקוח . הכנסנו אותו לעולם של גדולים ממנו בכמה מידות, ואולי, רק אולי, הפוליטיקה ניצחה את התוצאות. לא נורא. ג'ון אדאמס ניסה 3 פעמים, וגם אובמה עוד לא בבית הלבן. אפ"י 2009 מתקרב, שדה המערכה כבר כאן, ואני חוזר לקרב.

מעשה במעצב מוכשר בעל עיני נץ, שקלט משהו מוזר על עטיפת הקרחון שאכל, והתוצאה לפניכם. תשובות מעניינות על החיבור / העתקה וכל הקשר בין תנובה לנסטלה יתקבלו בברכה. ותודה לרוברט מיזיקובסקי הקוסם

נתחיל מהסוף. בסרטון הקצר המצורף מובטחות לכם 77 שניות של צמרמורת. 77 שניות של פגישה עם עוצמה מנהיגותית, חזון ברור, כריזמה פנטסטית וחוסר פחד. ישראל ערב בחירות. אין כיוון. אין דרך. אין חזון. אין מנהיג, ורק הספינולוגים מבשלים את הספין הבא, ואלה הם הקולגות שלי למקצוע. לזכרו של חלום שהוגשם. מרטין לות'ר קינג, נאום אחרון.

מאמר קצר ב- 'גלובס' של שרון מולדאבי, לקח אותי הבוקר למחוזות חדשים ומיוחדים, ולמחשבות על התרבות שלנו כאן. להקת מוזיקת עולם שמקורה בדרום מדבר סהרה, במאלי, הצליחה לרגש את שרון ואותי במוזיקה בעלת משב רוח רענן ולא צפוי, בעולם בו שולטת גלגל"צ, הפלייליסט הוא בחזקת כתבי הקודש, ולמשמע כל שיר חדש שהרגע יצא - אתה שואל את עצמך איפה לעזאזל שמעתי אותו כבר. ומה כל זה קשור לפרסום? תראו את סלקום ווליום. אורנג' והעבודה העברית. התרבות שמייצרות החברות המסחריות הללו הפכה את אביב גפן מאומן לגימיק, ושירי עבר הפכו למוזיקה שבלונית וטחונה עד דק בידי אורנג'. והאלטרנטיבה? היא קיימת בכמה אופנים. אחת מהן היא מוזיקה ישראלית-יהודית (שאפילו השם שמגדיר אותה זמני לחלוטין), שנובעת מהמקורות הכי קדומים, ושפורטת על המיתרים האמתיים שלנו (עד כמה שלא פוליטקלי-קורקט עדיין לומר את זה בקול): אביתר בנאי-ויונתן רזאל, אהוד בנאי והפיוטים, סיני תור ועוד. ובינתיים, תראו מה יוצא כשלהקה מחליטה להתחבר לעבר שלה ולסיפור שלה, ובגדול: Tinariwen - Aman Iman